העיסוק בספורט ופעילות גופנית במאה ה-19, היה תחום חסום כמעט לגמרי בפני נשים. העיסוק בספורט נחשב כבלתי הולם עבור נשים, כמזיק לבריאותן, כפוגע בנשיותן. באותה תקופה הספורט היה תחום שנשלט לגמרי על ידי ההגמוניה הגברית, ומי שעסק בספורט נחשב לגברי. התכונות שמובלטות בספורט - תחרותיות, אגרסיביות, כוח, ראציונאליות, אחריות - הן תכונות גבריות, ולכן נשים צריכות להימנע מפעילות שתבליט תכונות אלה. הספורט הוא מראה של החברה, הוא מבטא מנגנונים של שליטה חברתית ויחסי כוח, הוא פלטפורמה למינוף של ערכים אידאולוגיים חברתיים, ולכן הוא מבטא מעמד חברתי. מכאן שמעמדה של האישה בספורט משקף את מעמדה בחברה. הדרת נשים מהספרה הציבורית במאה ה-19, כללה בתוכה גם הדרה מהספורט, הדרה מעמדות של כוח, של השפעה, ומהאפשרות ליהנות מהיתרונות הרבים הבריאותיים והמנטליים שהספורט מקנה. במהלך המאה ה-19 תהליכים פוליטיים ושינויים חברתיים משמועתיים מאוד, בשילוב מאבק של הגל הפמניסטי הראשון, הביאו לתחילתו של שינוי ביחס אל פעילות ספורט של נשים.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה